לכבוד יום השפה העברית שחל השנה, משהו על שפה באופן כללי:
השפה המילולית של בעל החיים אדם היא אשליה, ואפילו שקר? כן, שקר. היא מטעה ומוליכה שולל ויוצרת אין-ספור מקרים של אי הבנה, וכך מחבלת במרקם החברתי האנושי ובסביבתו. כמו מילים רבות, גם המילה שקר מטעה, אבל מבין המילים שיש בשפה העברית, היא נדרשת כדי להעביר את המסר. השפה המילולית מתיימרת לייצג או לשקף את המציאות, אבל בפועל היא מייצגת מציאויות חלופיות. למעשה כל דובר בטוח שהפרשנות שלו לשפה היא המציאות האמיתית. כך שנוצר כאן “שיח של חירשים”. ה הפתרון? מה אפשר לעשות בעניין? – כלום מלבד להיות מודעים לעניין.
המילים נוצרו למטרת תקשורת. שפת בני האדם מאפשרת תקשורת של קבוצות גדולות הרבה יותר ביחס לשפות של בעלי חיים אחרים, והיא זאת שבסופו של דבר אפשרה גם את קיום המדע ופיתוחו. ביחד איתו היא הביאה גם את טיפוח האגו של בני האדם כמין, התנשאותו על מינים אחרים, וכתוצאה מכך לטיפוח האגו גם של הפרטים האנושיים. האדם חושב ומתנהל מתוך חשיבות עצמית גבוהה, הן של כל פרט ופרט בתוך המין האנושי והן של המין הזה ככלל.
המדע הביא הרבה דברים שבני האדם מחשיבים כטובים, כמו רפואה מודרנית, תחבורה חובקת עולם, טכנולוגיה שמאפשרת נוחות, תיעוש, ייצור המוני ועוד. אולם הוא הביא גם את תעשיית הנשק, נשק גרעיני, כימי וביולוגי, את המזון התעשייתי ותיעוש של בעלי חיים אחרים.
המילים מתיימרות לייצג את המציאות, אבל הן הומצאו על ידי בני אדם, כך שבמקרה הטוב הן מייצגות את אותו חלק קטן מהמציאות שאותם אנשים ראו, ובמקרה הרע הן מייצגות מציאות שגויה ומעוותת שאנשים ראו או רצו לראות או המציאו מסיבות אינטרסנטיות.
כולנו רואים את המציאות דרך המשקפיים המעוותות של השפה. המילים, המשפטים והניסוחים מעוותים את המציאות ויוצרים מציאות וירטואלית, שלא קשורה למציאות. כל התקשורת בינינו מבוססת על מערכת סמלים שמתיימרים להציג מציאות, אבל הם למעשה כפופים לקונספציות שאינן רלבנטיות למציאות. מילים כמו משמעות, רוחניות או יופי, ועוד מילים רבות אחרות הן בעלות השפעה רבה על מוחנו, אך למעשה אינן מייצגות דבר ברור במציאות עצמה, אלא רק רעיונות מופשטים שהאדם המציא, ולכן למעשה כל כולן שקר. לצידן ישנן מילים שאינן שקר מוחלט אך הן מטעות, כמו אהבה, הצלחה, כישרון, אמנות ועוד רבות מאוד. ישנן בשפה כמות עצומה של מילים וביטויים שפירושן שונה אצל אנשים שונים ובזמנים שונים, אבל הייצוג שלהן הוא באותה מילה עצמה, ולכן הן מעוותות את התקשורת. בחלקן אנסה לדון בפוסטים הבאים.
ומה שעוד מעניין פה זה שהפכנו את השפה לדבר קדוש, שכל סטייה מהחוקים שלה, גם אם אינה משנה את המשמעות, נחשבת לעילגות ולכפירה ולפגיעה בקדושתה. הרבה זעם קדוש נשפך על טעות דקדוקית לכאורה, שאינה רלבנטית לשאלה ואינה משנה דבר וחצי דבר ממשמעות הדברים, כלומר השפה, האמצעי, הפכה להיות הנושא, במקום להישאר אמצעי, כלי ולא יותר.
קבוצות, ארגונים ועמותות קמים וקמות כדי להילחם את מלחמתה של העברית. יש מסתבר אנשים, לא עלינו, ששמים קוצו של יו”ד בפועל גוף ראשון יחיד עתיד. אחר כך אני יראה לכם דוגמאות. וזה למשל נחשב לחילול הקודש בעיני מקדשי השפה. יש גם כאלה גם שנותנים שם תואר נקבי לשם עצם זכרי ולהפך, וזה מעליב מאוד את השפה. למה בעצם יש מין לחפצים? באיזה אופן זה מייצג את המציאות? תשובה קצרה: זה כלל לא מייצג את המציאות, אבל כן חורט בתודעתנו קונספציות שאינן קשורות למציאות.
אז לא, הפתרון הוא לא להפסיק להשתמש בשפה. השפה כבר קיימת ואי אפשר לחזור אחורה. אדרבה, בהחלט ראוי להשתמש בה, אבל מתוך הבנה שהיא מטעה על כל שעל ושהיא אך ורק כלי ובוודאי איננה קדושה בפני עצמה. אין טעם להתאהב בה. היא שום דבר מלבד כלי – מערכת סמלים שרירותית למדי שמתיימרת לייצג מציאות, אבל לא בהצלחה יתירה.
