מהרגע שהאדם הראשון הרים מקל או כלי נשק אחר החל מרוץ החימוש. שבט שהחל להשתמש בכלי נשק היה לו יתרון עצום על שבטים אחרים.
כנראה משחר ההיסטוריה ראו בני אדם בבני גזעים ושבטים אחרים איום. החשש של כל שבט היה שאם לא יהרוג את בני השבט השני – הם יהרגו אותו. וכנראה החשש היה מוצדק.
בינתיים מרוץ החימוש לא עצר והיום יש לנו חברות ענק שמייצרות נשק קטלני. לחברות הנשק יש אינטרס מובהק לקיומן של מלחמות. למעשה הן חייבות שיהיו מלחמות בעולם, אחרת לא יהיה שוק למוצרים שלהם. הן חייבות למכור נשק כדי להתקיים. הן חייבות ללמוד לייצר סוגים חדשים של נשק כל הזמן אם הן רוצות לעמוד בתחרות. הן חייבות מבחינתן לדעת שהנשק עובד. הן חייבות שמישהו יקנה וגם ישתמש בנשק להן. הן חייבות למכור תחמושת כל הזמן. בעולם שבו יש חברות נשק תמיד יהיו מלחמות. אף צד – שום שבט, או מדינה או דת או ארגון – לא יניח את הנשק ולא יוותר על מירוץ החימוש, כי הוא ירגיש שזה גזר דין מוות עבורו.
מלחמות זקוקות אם כן לשני תנאים כדי להתקיים: האחד הוא מירוץ החימוש ותעשיית הנשק. והשני הוא השבטיות. את תעשיית הנשק לא נוכל כנראה להעלים או לצמצם. לא נוכל כנראה למצוא אינטרס חזק מספיק שיגרום לה להיחלש. אבל על תודעת השבטיות יש לנו שליטה, גם אם קטנה. אז אם אתם נגד מלחמות אבל מטפחים תודעה שבטית, אתם מזינים את המלחמות. תודעה שבטית היא כל תודעה בדלנית שהיא. מי שמטפח הגדרות כמו יהודי, ישראלי, ערבי, נוצרי, אמריקאי, קולומביאני, יפני, הודי, רוסי, ימני, שמאלני, שחור, לבן, אשכנזי, מרוקאי, מזרחי, רומני וכו’, תורם את חלקו למצב המלחמתי.
נכון, האלימות היא בדמנו. לא קל ואולי לא אפשרי להוציא אותה משם. אבל גם את ה”דם” אפשר לשנות, ותמיד ניתן לשאוף ולצמצם. ובדמנו יש גם דברים אחרים שאותם אפשר לחזק, כמו אוניברסליות, חמלה, שאיפה לשלווה וכו’. אנחנו יכולים להחליט לטפח את הצד הזה שלנו על חשבון הצד הבדלני שחותר לזהות שבטית צרה.
